לחצי כאן לכתבה המלאה באתר ישראל היום
המפגש עם החטופות שחזרו מהשבי, החיזוק לקולגה שאיבדה את בעלה ובנה בשביעי באוקטובר והצעידה בלונדון עם שרשרת מגן דוד גדולה ובגדים בצבע כחול-לבן • אשת העסקים בראיון מיוחד על אתגרי התקופה ואיך הקוסמטיקה הרפואית משתלבת בתוכה.
“את העסקים שלי התחלתי בגיל מאוד צעיר. ידעתי מה אני רוצה, ולמען האמת זה לא היה עסקים”, מגלה חוה זינגבוים, בעלים
ומנכ”לית של תאגיד הקוסמטיקה שקרוי על שמה, אישה שפרצה תקרות זכוכית רבות והצליחה להקים עסק משגשג למרות אתגרים לא מעטים בדרך.
“מגיל 20 אני אמא, וכיום יש לי שישה ילדים, משפחה וזוגיות. זו המהות האמיתית של חיי, המקום שממנו אני מנהלת את עסקיי. האימהות היא המנוע והכוח המניע שלי”.
“קיבלנו את החטופות שחזרו מהשבי בכפר המכביה ואת הנשים מהנובה. בכל המפגשים התגלתה האישה הישראלית כחזקה ואמיצה, כאחת שלא מאפשרת לאף אחד לחמוק מביקורת כשצריך. את מסתכלת על זה ואומרת ‘וואו'”.
את תפיסת עולמה בעסקים ובחיים עצמם זינגבוים מתארת כטיפול לעומק ולא רק כעיסוק בסימפטום. “אנחנו מטפלים בשכבות העמוקות ובגורם לבעיה – ולא רק בבעיה החיצונית. זו השיטה שפרצה את התחום המדעי והובילה אותי לשיתוף פעולה עם אוניברסיטת בר־אילן ומחלקת הננו־טכנולוגיה”.
זינגבוים עבדה בתחילת דרכה עם מנתחים פלסטיים בארה”ב, וכשחזרה ארצה היא חברה לד”ר מיכאל שפלן ז”ל, מבכירי הפלסטיקאים, כדי להזריק מדע לקוסמטיקה דרך מחקרים קליניים ומזעור מולקולרי. בהמשך שיתפה פעולה עם פרופ’ רחל לוברט מאוניברסיטת בר־אילן בתחום חומצה היאלורונית וקולגן פיברילי. “התקבלנו לכתבי־עת מדעיים בעולם”, היא מחייכת בגאווה. “חברות בינלאומיות הביעו עניין בטכנולוגיות שלנו, אבל חשוב לנו להישאר חברה ישראלית. יש לנו בתי ספר להכשרה מקצועית ואנחנו מכשירים אלפי אנשים להתפרנס מהתחום. אני גאה בזה”.
360 מעלות נשיות
האתגרים בחייה של זינגבוים כללו גם סיפור משפחתי לא פשוט, והיא מבקשת להעביר מסר אישי לנשים שחוות קשיים. “הכלים שעזרו לי לשרוד את הילדות יוצאת הדופן שלי הם אישיותיים והישרדותיים. גדלתי בבת ים, לאמא שהיתה מאובחנת עם מאניה־דיפרסיה וסכיזופרניה. אבי היה ניצול שואה, ולמעשה גדלתי לבד, אצל חברות.
“תפיסת עולמי היתה תמיד ‘זה מה שיש, ועם זה תעשי את המקסימום’. לא משנה כמה המצב מאתגר, תמיד אמצא את הפתרון, אתעשת ואמשיך הלאה. החוש לקרוא את מי שמסביב, לזהות הזדמנויות, להקשיב לקול הפנימי ולא לרעשי הסביבה – הוא חלק מהכלים שלי”.
היום לנשים קל יותר לפרוץ את תקרת הזכוכית בעסקים?
“כאישה שלא מוכנה לוותר על 360 מעלות הנשיות שלה, אני יכולה להעיד שבעשייה העסקית יש הרבה פעמים מצב שאיש לא מאמין בך – ואת צריכה להאמין בעצמך. לפעמים, במהלך משא ומתן, את האישה היחידה בחדר. כשהתחלתי, המערכת הפיננסית היתה בעיקר גברית. אני זוכרת מנהל בנק שלא רצה לתמוך בעסק שלי, ולכן אני נאמנה עד היום לבנק שכן תמך בי מהיום הראשון – שם היתה דווקא מנהלת סניף”.
החברה שלך קיבלה הצעות מחו”ל?
“אנחנו כל הזמן מקבלים ובוחנים הצעות. לי חשוב שהעסק יישאר ישראלי. לא הסכמתי למכור את הטכנולוגיה שלנו בנפרד. תחום הסקין־טק שאנחנו מובילים הוא החדשנות בשיאה”.
לדברי זינגבוים, 2024 תהיה שנה שבה החברה שלה תגיע לכמה מקומות בחו”ל. “לא תכננו שזה יקרה דווקא בתקופה כל כך סוערת, אבל אפשר לראות שההערכה למוצר הישראלי לא נפגעה, אלא להפך. באירופה ובסין מביעים עניין במוצרים שלנו, עם הרבה הערכה לטכנולוגיה”.
היו גם תגובות אחרות?
“יש גורמים בעולם שמאוד מתעניינים ומבינים את חשיבות הטכנולוגיה הישראלית, אבל הדבר מהווה מבחינתם אתגר, כי הם לא יכולים שיהיה כתוב על המוצר ‘מיוצר בישראל’. יש שיחות בנושא, אבל ההערכה לפיתוח הישראלי היא סטטוס־קוו.
“אני מאמינה שהתקופה המאתגרת הזו תעבור, ושהאמת שלנו תצא לאור. הכלכלה שלנו חזקה, ואני בטוחה שנחזור לעשות עסקים בצורה טובה אף יותר”.
הרבה יותר פטריוטית
עם תחילת המלחמה פתחה זינגבוים את “חמ”ל נשים למען נשים” – קוסמטיקאיות שהסתובבו בבתי המלון בארץ כדי לטפל, לגעת ולהקשיב. “קיבלנו את החטופות שחזרו מהשבי בכפר המכביה ואת הנשים מהנובה. בכל המפגשים התגלתה האישה הישראלית כחזקה ואמיצה, כאחת שלא מאפשרת לאף אחד לחמוק מביקורת כשצריך. את מסתכלת על זה ואומרת ‘וואו’.
“עברתי הרבה דברים בחיי, כולל סרטן השד, אבל מה שקורה כעת שינה אותי מבפנים. אני הרבה יותר פטריוטית ממה שהייתי. היתה לי פגישת עסקים בלונדון והתלבשתי בצבעי כחול־לבן. ענדתי שרשרת מגן דוד גדולה. מוטי, בעלי (שהוא גם מנכ”ל משותף בחברה; ה”י), אמר לי ‘אולי קצת פחות?’ – ועניתי לו ששום דבר לא יהיה פחות, ונראה מי יתעסק איתי.
“הלכתי כך ברחובות לונדון, ובאחת החנויות נתקלתי בענקית הביוטי הודה, שהביעה לאחרונה עמדות פרו־פלשתיניות והעלתה תכנים אנטישמיים. הלכתי לכיוונה. בהתחלה היא לא קלטה את מגן הדוד, ואפילו אמרה למוטי: ‘אשתך כל כך יפה’, ואחרי שקלטה – לא אמרה דבר. אף אחד לא ייקח ממני את מה שאני”.
מה האתגר הכי משמעותי שחווית בתקופה?
“לשמר את המורל של הנשים סביבי. יש לנו קוסמטיקאית משדרות, שאיבדה בטבח את בעלה ואת בנה. בהתחלה התלבטתי, איך אני מסתכלת לה בעיניים? אבל אז אמרתי לה: ‘אני איתך, ואת חוזרת לעסק’, וחיזקתי אותה. סרן (מיל’) שאולי גרינגליק ז”ל, שנהרג בעזה, היה חבר של הבן שלי, ממש בן בית אצלנו.
“עם חלק מהחטופות ששוחררו אנחנו בקשר עד עכשיו. שמענו מהן סיפורים באמת מפעימים. הטיפול מולן היה רגשי־נפשי. לכאורה את מטפלת בעור, אבל בעצם מטפלת בנפש. זכיתי לגעת ולהקל על כאב של מישהי אחרת. מפה מגיעה התקווה. כשאנחנו מחוברים ככה, מי יכול על החוסן הזה?”